עם סיומה של מלחמת העולם השנייה קיבל אנדרה בואייה מאימו, לוסי, אחוזת יין משפחתית ועמה יקב במרסו שבבורגון, דומיין שהחזיקה לגמרי לבדה בשנים הקשות של המלחמה. ב1945- נחגגו באחוזה נישואיו של אנדרה עם ז׳ולייט דבז, בת כפר היין השכן, פוליני מונראשה. הם עבדו יחד, כתף לכתף, מניחים לבנם איב להמשיך את המסורת, הן כיינן והן בנישואין למרי ססיל מרטנו, ביתו של יינן שכן ממרסו. ונסאן וסילבי בואייה-מרטנו, ילדיהם הנחבאים אל הכלים, הם הבעלים הנוכחי של הדומיין. ברשותם כ100- דונם במשבצות כרם בכפרים מרסו, פוליני מונראשה, אוסיי-דורס ופומאר. כמיטב המסורת הבורגיניונית הכרמים נאספו במהלך הדורות, חלקם בירושה, חלקם בנדוניה וחלקם ברכישה. כשמעבר בין דורי נעשה מתוך כבוד למסורת המפוארת של בורגון, באחוזה שמחזיקה בחלקות עם טרואר נהדר, התוצאה יכולה להיות נפלאה. כזה הוא בדיוק המקרה שלפנינו. לבואייה-מרטנו יש אוסף יוצא דופן של חלקות גבוהות, חלקן נושאות שם )ליו די( וחלקן ברמת פרמייה קרו. כניסתם של ונסאן וסילבי בתחילת שנות ה2000- נשאה עימה, כמו שקורה לעיתים קרובות, מהלך של הכנסת ציוד חדיש ודיוק טכנולוגי ביקב, כמו הסדרת תהליכים לשיפור העבודה בכרם. ונסאן, שכאמור נשמר מאור הזרקורים, נחשב לאחד הסודות השמורים של אזור היין מרסו. מדובר במקרה נדיר של איש עבודה שידיו טמונות עמוק באדמת הכרם ובחביות ביקב, אשר מפיק יין שמציע ערך בלתי רגיל יחסית למחירו. מרסו, הכפר בו מצוי היקב, הוא אחד הכפרים הגדולים באזור הקוט ד׳אור, כינויה של המחצית הצפונית של בורגון. הוא משופע בכרמים ברמת וילאז׳ וברמת פרמייה קרו ואין בו כלל כרמי גראן קרו. מרבית הכרמים יושבים על שלוחה פונה מזרחה, על אדמת גיר סלעית ודלה במים, וגדל בהם שרדונה עם פרופיל אופייני למקום. היקבים הטובים מפיקים מענבים אלה יינות מרוכזים, בעלי חמיצות גבוהה ויכולת התיישנות נהדרת, שמשלבים טעמי אגוז ואגס עם לימון ומינרליות של גיר ואבני צור. אולם לא הכל ורוד באפלסיון האצילי, שכן יש עדיין במרסו יקבים רבים הכורמים באופן מכני והמכוונים לכמות, בייצרם יינות חסרי מעוף הנשענים על הביקוש העולמי ממנו נהנה האזור. לכן, כמעט כמו תמיד, יש לבחור בחכמה, קל וחומר כאשר המחיר המשולם לא תמיד ידידותי. על רקע זה, השיפור המתמיד ביין שונסאן מפיק תחת שמו של אביו הופך אותו ליקב מטאורי. אחרי הכל, מרסו טוב במחיר סביר לא פוגשים כל יום, ועם קצת יותר יחסי ציבור אין לנו כל ספק שמחירו של היין יזנק. יותר עשייה ומהות ופחות שיווק? זה מסוג הסיפורים שאנחנו בצ׳ירז אוהבים, אז אם קיבלתם את היין הזה מאיתנו יש לכם מזל, ואם אתם מאוהבי בורגון אנחנו ממליצים לנצל את ההזדמנות, למלא את המקררים, ולטעום את היין עם חלוף הזמן. הכרמים של בואייה מרטנו מטופחים בגישת החקלאות בת הקיימא. לא נעשה בהם שימוש בקוטלי עשבים ובחומרי הדברה המזיקים לחיותה של האדמה. הגפנים מטופלות ידנית ומבוצע בהן דילול כדי לצמצם את היבול. הבוגרות שבין הגפנים זוכות ליחס אישי מיוחד, היות שהיבול הקטן שהן נותנות מציע עושר ארומטי יוצא דופן. בעוד רוב יינות מרסו הם בלנד של מספר חלקות, ונסאן מעדיף ליינן את החלקות שלו בנפרד, מציע בכך אפשרות לטעום את תשבץ הטרואר שבבעלותו. כך ניתן לגלות את הקול המפתה והמכשף שיש לכל חלקה וחלקה, אותו ונסאן מדייק בגישה של ״פחות )התערבות( היא יותר )ביטוי נאמן לטרואר(״, כך אתם יכולים להיות בטוחים שהבקבוק שלכם מעניק לכם את כל מה שהיה לכרם לתת.